טעימות עיקריות:
- הגיע הזמן להעלות את המודעות הציבורית לגישה הפתוחה של סין בהכרה ובאכיפה של פסקי דין זרים.
- אין זה נכון ומופרך להניח שסין שמרנית ביותר בזיהוי פסקי דין זרים. למעשה, חוסר הבנה, או חוסר מודעות למגמת הפתיחה, היא הסיבה העיקרית לכך שסין קיבלה מעט מאוד בקשות להכרה ואכיפה של פסקי דין כספיים גרמניים ואחרים.
- בשל אי הבחנת איתותים חיוביים מסין, מספר רב של נושים לא הצליחו לאכוף את פסקי הדין שלהם ולגבות את חובותיהם בסין.
בשלנו מאמר קודם, הצגנו את המקרה שבו בית המשפט האזורי בסארברוקן סירב להכיר בפסק דין סיני המבוסס על היעדר הדדיות באפריל 2021 ("תיק סארברוקן").
בכל הנוגע להכרה ואכיפה של פסקי דין זרים, בית הדין האזורי בסארברוקן התעלם מהעובדה שסין אישרה את ההדדיות עם גרמניה ואת יחסה הגלוי לפסקי חוץ.
מסקנה זו מגיעה לא רק מניתוח טקסטואלי של חוקים ומסמכי מדיניות, אלא גם מהתבוננות המבוססת על מקרים ממשיים.
למעשה, עקב אי הבחנת איתותים כאלה מסין, מספר רב של נושים לא הצליחו לאכוף את פסקי הדין שלהם ולגבות את חובותיהם בסין.
Ⅰ. בית המשפט האזורי בסארברוקן החמיץ את פריצת הדרך שעשתה תיק ווהאן
בתיק Saarbrucken, בית המשפט האזורי של Saarbrucken התייחס למקרה שבו בית המשפט העממי הביניים של ווהאן בסין ("בית המשפט של ווהאן") הכיר בפסק דין גרמני בשנת 2013 ("תיק ווהאן").
הוא מתייחס לפסיקה האזרחית "(2012) E Wu Han Zhong Min Shang Wai Chu Zi No.00016"((2012)鄂武汉中民商外初字第00016号) שניתן על ידי בית המשפט בווהאן ב-26 בנובמבר.
בפסיקה זו הכיר בית המשפט בווהאן בהחלטה (מס' 14 ב-335/09) של בית המשפט המחוזי של מונטבאור בגרמניה, שניתנה ב-1 בדצמבר 2009 ועניינה מינוי מנהל פשיטת רגל.
בית המשפט בווהאן ציין, בפסיקתו, שהוא אישר את יחסי ההדדיות בין סין לגרמניה בהתבסס על החלטת בית המשפט לערעורים בברלין משנת 2006, והכיר בהחלטת בית המשפט המחוזי של מונטבאור בהתאם.
בית הדין האזורי בסארברוקן קבע כי מדובר במקרה בודד, שאין די בו כדי להראות כי נקבעה ערבות הדדית במובן הכללי באמצעות פרקטיקה שיפוטית. היא גם טענה כי החלטת בית המשפט לערעורים בברלין משנת 2006 לא זכתה לתשובה חיובית מבית המשפט הסיני.
עם זאת, אם בית המשפט האזורי בסארברוקן היה קורא בפועל את הצהרת בית המשפט בווהאן על יחסי ההדדיות בין סין לגרמניה, הוא לא היה נותן פסק דין כזה.
אנו מניחים שבית המשפט האזורי בסארברוקן קרא רק את התדריך של תיק ווהאן שסיפק המבקש, שכן קשה היה לפספס הצהרה כזו לו הייתה לבית המשפט הזדמנות לקרוא את הנוסח המלא של פסק הדין.
למעשה, קשה להשיג את הפסיקה בתיק ווהאן בערוצים ציבוריים, אפילו בעולם הסיני.
לפיכך, ככל הנראה, המבקש לא השיג את פסק הדין המקורי של תיק ווהאן ולא הציג בפני בית המשפט האזורי בסאארברוקן את עמדתו של בית המשפט בווהאן לגבי ההדדיות בין סין לגרמניה.
הדבר הוביל את בית הדין האזורי בסרברוקן לפסוק פסק דין שלילי לגבי הערבות ההדדית בין סין לגרמניה.
Ⅱ. בית המשפט האזורי בסרברוקן החמיץ התקדמות נוספת של בתי משפט סיניים אחרים
בתיק סארבריקן, המבקש הגיש לבית המשפט האזורי בסארברוקן רק תיק בו הכירה סין בפסק דין בקליפורניה בשנת 2017 ותיק בו הכירה סין בפסק דין בסינגפור בשנת 2016 כראיה לעמדה החיובית יותר של סין בנוגע להדדיות.
בית הדין האזורי בסארברוקן סבר כי המקרים הרלוונטיים מעטים מדי ואף אחד מהם אינו הכרה ואכיפת פסק דין גרמני.
ההכרה של סין בפסק הדין בקליפורניה ובפסק הדין הסינגפורי משכה את תשומת לבם של עורכי דין וחוקרים רבים מחוץ לסין בשל מעמדה פורץ הדרך והפרסום על ידי בית המשפט העממי העליון.
למעשה, מלבד שני המקרים הללו, בתי המשפט בסין הכירו בארבעה פסקי דין זרים נוספים המבוססים על הדדיות לפני החלטת בית הדין האזורי בסארברוקן, כולל:
- בשנת 2018, סין הכירה בפסק דין אמריקאי בפעם השנייה. ראה "הדלת פתוחה: בתי משפט בסין הכירו בפעם השנייה בפסק הדין האמריקני".
- בשנים 2019 ו-2020, סין הכירה בשני פסקי דין דרום קוריאניים בהתאמה. לִרְאוֹת"בית המשפט בסין מכיר לראשונה בפסק דין דרום קוריאני: סימן נוסף לדלת פתוחה לפסקי דין זרים"וגם"בפעם השנייה סין מכירה בפסק דין דרום קוריאני".
- בשנת 2019, סין הכירה בפסק דין בסינגפור בפעם השנייה. ראה "שוב! בית המשפט בסין מכיר בפסק הדין בסינגפור". (בנוסף, לאחר פסק הדין של בית הדין האזורי בסרברוקן, סין הכירה שוב בפסק דין בסינגפור. ראה "בית המשפט הסיני מכיר שוב בשיפוט הסינגפורי: אין אמנה דו-צדדית אלא רק מזכר?").
עם זאת, מקרים אלו לא זכו לתשומת לב נרחבת במקצוע עריכת הדין, וגם לא זכו לפרסום נרחב בבתי המשפט בסין.
לפיכך, אנו מניחים כי גם המבקש לא הצליח לגבות תיקים אלו ומזכירים לבית הדין האזורי בסארברוקן את ההתפתחויות הללו.
Ⅲ. חוסר ההבנה הוא הסיבה העיקרית לכך שסין מכירה בכל כך מעט פסקי דין גרמניים (או זרים אחרים).
בית המשפט האזורי בסארברוקן קבע כי מספר התיקים שבהם הכירה סין בפסקי דין גרמניים היה קטן ביותר ואינו פרופורציונלי לגודל הסחר בין סין לגרמניה. לפיכך היא הניחה שהסיבה לכך היא שסין לא תכיר בפסקי דין גרמניים.
עם זאת, תיק ווהאן מראה שסין פתוחה להכיר בפסקי דין גרמניים.
נכון שסין הכירה במעט מאוד פסקי דין זרים, למעט פסקי דין לגירושין. עם זאת, ישנם גם מעט מאוד מקרים שבהם סין סירבה להכיר בפסקי דין זרים.
במילים אחרות, זה מראה שיש סיכוי קטן מאוד שבית משפט סיני יקבל בקשה להכרה בפסק חוץ.
למעשה:
במקרה של ארצות הברית, דרום קוריאה, סינגפור וגרמניה, בתי המשפט בסין אישרו את יחסי ההדדיות בין הצדדים במקרים בפועל והכירו בפסקי הדין שלהם בהתאם.
במקרה של אוסטרליה, איי הבתולה הבריטיים, קנדה, הולנד, ניו זילנד ובריטניה, הם הכירו בפסקי דין סיניים. לפיכך, למרות שלבתי המשפט בסין טרם הייתה הזדמנות לדון בתיקים הקשורים למדינות אלו, הם ככל הנראה יאשרו את יחסי ההדדיות בין סין למדינות אלו בעתיד, ובכך יכירו ויאכפו את פסקי הדין שלהם בהתאם.
מדינות אלו הן בין שותפות הסחר העיקריות של סין, אך סין קיבלה מעט מאוד בקשות, אם בכלל, להכרה ואכיפה של פסקי הדין הכספיים שלהן.
למה?
במאמרים רבים שנכתבו על ידי עורכי דין זרים, מדריכים משפטיים מסוימים ואפילו מדריכי השקעות רשמיים שהוצאו על ידי ממשלות זרות, אנו יכולים לראות הצהרות דומות לפיהן סין שמרנית ביותר בזיהוי פסקי דין זרים.
לדעתנו, אי הבנה כה רחבה, או חוסר מודעות למגמת הפתיחה, היא שמונעת מעוד תיקים להגיע לבתי המשפט בסין ומונעת מהם הזדמנויות נוספות להוכיח את עמדתם.
חוות הדעת של בית הדין האזורי בסארברוקן מוכיחה עוד עד כמה מושרשת אי ההבנה.
Ⅳ. פרסום יכול לשפר את ההבנה ולבטל אי הבנות
יש פתגם סיני ש"יין טוב לא צריך שיח".
זה אומר שאם היין של פאב מספיק ריחני, הלקוחות ימצאו אותו גם אם הפאב נמצא עמוק בסמטה.
הפתגם הזה מעודד את הסינים להתמקד באיכות, ולא בקידום ושיווק.
עם זאת, האמת היא שגם היין הטוב ביותר זקוק לקידום. אחרת, אף אחד לא ימצא פאב נסתר.
אם לבית המשפט האזורי בסארברוקן הייתה גישה נוחה לטקסט המלא של פסק הדין בתיק ווהאן, סביר להניח שהוא היה מקבל החלטה אחרת.
אם מבקש גביית פסק דין מודע באופן סביר לאפשרות בפועל להכיר ולאכוף פסק דין בסין, הוא/היא יהיו מוכנים לאסוף את פסקי הדין שלו בסין.
עורכי דין במדינות אחרות יהיו, כמובן, מוכנים לעזור ללקוחותיהם לגבות את חובותיהם בסין אם היו מודעים להזדמנות כזו.
עם זאת, בתי המשפט ועורכי הדין בסין לא עשו מספיק כדי לקדם ולפרסם את ההכרה והאכיפה של פסקי דין בסין.
לפיכך, המקרים המפורטים לעיל והמגמות שהם מפגינים אינם נראים כמודעות ציבורית לחברות ועורכי דין חוצי גבולות.
אם בית משפט סיני יעשה פריצת דרך בהכרה בפסק דין של מדינה אחרת, עליו לפחות ליידע את השגרירות, הקונסוליה ולשכת המסחר של המדינה בסין בהקדם האפשרי, על מנת להגן טוב יותר על האינטרסים של הנושים ולקדם את הדו צדדי. חילופי כלכלה ומסחר.
אנחנו, מצידנו, פעלנו כדי להקל על הערכה מדויקת של האפשרות להכיר ולאכוף פסקי דין זרים בסין על ידי ארגונים, יחידים, עורכי דין ובתי משפט.
ב"האם ניתן לאכוף פסקי דין זרים בסין?", רשמנו לפחות 44 מדינות שסביר להניח שניתן לאכוף את פסקי הדין שלהן בסין, המכסות את רוב שותפות הסחר הגדולות של סין.
ב"רשימת המקרים של סין בנושא הכרה בפסקי דין זרים", רשמנו מקרים של הכרה הדדית ואכיפה של פסקי דין בין סין למדינות זרות ככל שנוכל, ועדכנו אותם באופן קבוע.
אנו מקווים להגדיל את ההזדמנויות לנושים בכל המדינות לגבות את חובותיהם הקשורים לסין ולמנוע אי הבנות נוספות כמו זו של בית המשפט האזורי בסרברוקן.
תמונה על ידי Zhang qc on Unsplash
תורמים: גודונג דו 杜国栋 , מנג יו 余 萌
