חוק הדשא הוכרז בשנת 1985, ותוקן בשנת 2002, 2009, 2013 ו -2021 בהתאמה. העדכון האחרון נכנס לתוקף ב- 29 באפריל 2021.
ישנם 75 מאמרים בסך הכל. החוק נועד להגן, לפתח ולנצל באופן רציונלי שטחי עשב, לשפר את הסביבה האקולוגית, לשמור על המגוון הביולוגי ולקדם פיתוח כלכלי וחברתי בר קיימא.
נקודות המפתח הן כדלקמן:
-
שטחי הדשא הם בבעלות המדינה, למעט שטחי הדשא שבבעלות קולקטיבים כקבוע בחוק. ביחס לשטחי הדשא שבבעלות המדינה, מועצת המדינה תפעיל את זכות הבעלות כאמור מטעם המדינה. אף יחידה או יחיד אינם רשאים לקחת אחזקה בלתי חוקית של שטחי הדשא בצורתם אחרת, לסחור בהם או להעבירם שלא כדין.
-
הרשות האדמיניסטרטיבית המוסמכת לשטחי דשא תחת מועצת המדינה או ממשלות העם במחוזות, באזורים אוטונומיים ובעיריות רשאית, בהתאם לתקנות הרלוונטיות לניהול שמורות טבע, להקים שמורות טבע באדמות באזורים הבאים: (1) שטחי מרעה; (2) טווחים של מינים נדירים ונמצאים בסכנת הכחדה של חיות בר וצמחים; ו (3) שטחי עשב בעלי תפקודים אקולוגיים חשובים וראויים למחקר כלכלי ומדעי.
-
המדינה נוהגת במערכת של ביסוס מספר בעלי החיים המגודלים על הדשא הזמין ושמירה על האיזון בין יבול הדשא למספר בעלי החיים המגודלים. ממשלות העם ברמות שונות יאמצו אמצעים יעילים למניעת חריגה מכושר הנשיאה של שטחי הדשא ולמניעת רעיית יתר.
-
מי שעוסק בפעילות תיירותית מניבה רווחים על כרי דשא, יעמוד בתוכניות הרלוונטיות להגנה, פיתוח וניצול של דשא, לא יפגע בזכויות ולגיטימיים לגיטימיים של בעלי הדשא, המשתמשים והקבלנים לניהול שטחי דשא, ולא יפגע צמחיית עשב.
צילום שער מאת מפקד אדיר (https://unsplash.com/@mightycommander) ב- Unsplash
תורמים: צוות תורמי צוות CJO