ב- 15 בנובמבר 2020 הוציא המינהל הלאומי לזכויות יוצרים את החוזר בנושא שיפור נוסף בבחינת וזיהוי הראיות לאכיפה מנהלתית של חוק זכויות היוצרים (关于 进一步 做好 著作权 行政 证据 审查 和 认定 工作 的 通知), שהבהיר את הבדיקה ו זיהוי ראיות לאכיפת חוק מינהלי בזכויות יוצרים משלושה היבטים, כלומר הוכחת זכויות, ראיות להפרה וקביעת הפרה.

(1) מבחינת הוכחת הזכויות, כאשר המתלונן מגיש תלונה על הפרת זכויות יוצרים, המחלקה המינהלית באכיפת זכויות היוצרים תדרוש מהמתלונן לספק ראיות לזכויות היוצרים לכאורה או לזכויות יוצרים. אם אין ראיות להיפך, המחלקה המינהלית באכיפת זכויות יוצרים תניח את הכותב, המו"ל, המבצע או המפיק של הקלטות סאונד חתומות בדרך הרגילה כמחזיקים בזכויות היצירה, הביצוע או הקלטת הקול או הזכות בעל הזכויות הקשורות בזכויות יוצרים.

(2) מבחינת ראיות להפרה, יצירות מפר, ביצועים או הקלטות סאונד ותקליטי רכישה; חשבונות, חוזים ומסמכי עיבוד והפקה הכרוכים בהפרה; צילומי מסך של תמונות, סרטונים או דפי אינטרנט המוכיחים את ההפרה; החומרים המוכיחים כי המו"לים, המפיצים מזייפים או משנים את מסמכי ההרשאה או את מעשי המו"לים, המפיצים הם מחוץ לתחום ההרשאה; וחומרים אחרים שיכולים להוכיח הפרה יכולים לשמש כראיה להוכחה כי לכאורה הופרה היצירה, הביצוע או הקלטת הקול.

(3) מבחינת קביעת ההפרה, כאשר מפרסם או מפיק הרפרודוקציות אינו יכול להוכיח את ההסמכה החוקית לפרסום או הפקה שלו, או שמפיץ רפרודוקציות אינו יכול להוכיח את המקור החוקי להעתקות שהוא / היא מפיצה, המחלקה המינהלית באכיפת זכויות יוצרים תקבע כי מעשה כזה מהווה הפרה.